המאמר מביא את הרציונל שבתהליך הדגירה בטבע ויישומו במדגרה חדשנית בתפיסתה.

בשביל רוב מגדלי התוכים ומגדלי בעלי כנף אחרים עונת ההטלה והגוזלים הבאים בעקבותיה הם נקודת-שיא בתחביב מיוחד זה. פעמים רבות קיימת התלבטות אם צריך לעזור לתהליך הטבעי ולהיעזר במדגרה. למעשה, שימוש במדגרה מאפשר לצפות בתהליך המופלא של היווצרות חיים חדשים מבלי להפריע למהלך הטבעי של האם הדוגרת.

שימוש במדגרה יכול למנוע גם תופעות המסכנות את תהליך הדגירה הטבעי: האם הדוגרת אינה מחממת בצורה שווה את הביצים, היא יוצאת לתקופות ארוכות מחוץ לתא ההטלה או שהיא או בן זוגה שוברים את הביצים.

לפיכך, הניסיון מוכיח שהשאלה היא לא אם להשתמש במדגרה, אלא מה צריך לחפש בה כדי שתהיה תחליף הולם לאם הדוגרת. כדי לתת תשובה מהימנה לשאלה זאת צריך להבין את תהליך הדגירה על שלביו השונים.

תהליך ההדגרה בטבע משותף לכל בעלי הכנף במהותו הכללית; חימום הביצים נעשה ע"י חום הגוף, אך לכל סוג של בעלי כנף דרושים תנאים שונים לקיום ההדגרה. לדוגמא, קן ההטלה – אצל כנרים יש קן הטלה פתוח ושטוח, ואילו אצל התוכים- קן ההטלה הוא חור חלול בגזע עץ. קן ההטלה בדרך כלל עמוק (עד לעומק של 1.5 מטר) וחשוך, ותנועת האוויר בו מעטה. הנקבה מטילה את הביצים על משטח קשה. לאחר מכן היא דוגרת עליהן ומדי פעם מגלגלת אותן בעזרת המקור.

בגלל יחודו של תהליך הדגירה מתעוררים קשיים הנובעים מהימצאותם של התוכים בשבי; ציפורים אלו מוגבלות בתנאים הניתנים להם על ידי האדם משום שאין להם אפשרויות בחירה כמו בטבע; למשל בחירת בן הזוג, בחירת תא ההטלה, בחירת האוכל, בחירת חופש התנועה ועוד. בנוסף מועברות הציפורים מאזורי המחייה הטבעיים שלהן לאזורי אקלים שונים, כך שהן נתקלות גם בקשיי הסתגלות למקום החדש. בעקבות קשיים אלו תוצאות הדגירה בשבי אינן מספקות בשיטות הקיימות, ונעשים ניסיונות לשפר תוצאות אלו בעזרת מדגרות.

כמגדל בעל ניסיון וותק של שנים רבות חיפשתי פתרון כיצד לקבל תוצאות טובות יותר בהדגרה. עקבתי אחר התנהגות התוכים במהלך תהליך הדגירה הטבעי שלהם, וערכתי מדידות וניסויים כדי לאתר את הגורמים המשפיעים על הצלחת הדגירה. מתוך החקר נולד הרעיון לפתח מדגרה שתתאים לתהליך הדגירה של התוכים תוך חיקוי התהליך הטבעי ככל שניתן.

ידוע כי שני הדברים הבסיסים בהדגרה הם חום הגוף של הדוגרת ולחות הסביבה. מתוך בדיקה שערכתי עלה כי טמפרטורת הגוף של האם הדוגרת היא כ- 42-41 מעלות צלסיוס, וטמפרטורת הביצים שנמדדה בעת הדגירה הייתה בממוצע 37.3 מעלות צלסיוס במרכז הביצה. גוף הנקבה הדוגרת בא במגע עם הביצים ומחמם את החלק העליון של הביצה. ביצים שהיו קרובות לגוף האם הדוגרת היו בטמפרטורה גבוהה יותר, ואילו ביצים מרוחקות – הטמפרטורה שלהן הייתה נמוכה יותר. כמו כן נמדדו הפרשים בטמפרטורה בין החלק העליון של הביצה לחלקה התחתון. כאשר הנקבה הדוגרת יצאה, הטמפרטורה ירדה עוד יותר.

האם הדוגרת מגלגלת את הביצים בעזרת המקור שלה, ובכך מחממת בכל פעם צד אחר של הביצים בזמן שהיא יושבת עליהן.

תא האוויר בתוך הביצה מאפשר התפשטות והתכווצות; כאשר הטמפרטורה עולה, תא האוויר קטן, ובזמן שהטמפרטורה יורדת, תא האוויר גדל. מאחר שקליפת הביצה נקבובית, גורמים שינויים אלו לחדירת חמצן שנקלט בנימי הדם המרוכזים סמוך לקליפת הביצה.

יש מגדלים החושבים שטמפרטורה מדויקת מאד תתרום לשיפור הבקיעה, אך הדבר אינו נכון-צריך להיות שינוי מסוים בטמפרטורה של הביצים, כמו בתא ההטלה.

מרכיבים אלו של תהליך הדגירה: חום האם הדוגרת וגלגול הביצים באמצעות המקור שלה מיושמים בבניית המדגרה ובעיצובה.

לדמוי חום גוף האם פיתחתי גוף חימום מיוחד בעל שטח פנים גדול מאד, שהטמפרטורה שלו קרובה לחום האם, והחום מגיע לביצים בצורה שדומה מאד לתהליך הטבעי. מאחר שגוף החימום נמצא מעל הביצים, מתקבל אפקט דומה לגופה של האם הדוגרת, והחלק העליון של הביצים חם יותר מן החלק התחתון. הביצים מונחות על רצפת המדגרה ומגולגלות באופן אוטומטי בפרקי זמן קבועים באופן מקביל לתהליך הטבעי שמתבצע ע"י האם הדוגרת. שינוי מיקום הביצים במדגרה יוצר שינוי קטן בטמפרטורה, שינוי הדרוש להתפתחות העובר.

גם הלחות היא מרכיב חשוב מאד להתפתחות העובר ולבקיעתו מן הביצה. ציפורים מאזורי מחייה שונים דוגרות בתנאי לחות שונים, המתאימים להם: לציפורים מאזורים טרופיים דרושה לחות גבוהה ואילו לציפורים מאזורים יבשים דרושה לחות נמוכה יותר. בטבע קיימים גם הבדלים של לחות בין היום לבין הלילה, וכן קיימים הבדלי לחות במהלך שלבי הדגירה. בכל מקרה, הלחות בתא ההטלה זהה ללחות מחוץ לתא ההטלה. כדי לשמור על הבדלים אלו מומלץ להשתמש במכל מים בתוך המדגרה, כך שהלחות מחוץ למדגרה תשפיע על הלחות בתוך המדגרה. מאחר שהלחות היא גורם חשוב כל כך, יש במדגרה אפשרות ליצור תנאי לחות המתאימים לסוגי תוכים שונים, ובכך ליצור תנאים הדומים לאלו שבטבע.

מדידת הלחות היא בעייתית מאחר שהלחות היא יחסית ומשתנה עם שינוי הטמפרטורה. כאשר הטמפרטורה החיצונית נמוכה, והחום בתוך המדגרה 37.3 מעלות צלסיוס, הלחות בתוך המדגרה תרד. אם לא מוסיפים לחות, הביצים לא יבקעו.

מגדלים רבים משתמשים במד לחות עגול או במספר סוגים של מדי לחות לבית, אך הם אינם מתאימים למדגרה. במדי לחות דיגיטליים התצוגה יפה, אך בדרך כלל הם אינם מדויקים, ואי אפשר לדעת כאשר הסטיות הן גדולות. מדי לחות דיגיטליים מדויקים במיוחד הם יקרים מאד, ויש לכייל אותם מידי תקופה. לכן למדגרות דרוש מד לחות פשוט הבנוי על עיקרון מד לחות רטוב/יבש משום שהוא המדויק ביותר, ואם יש בעיה במכשיר, אפשר לראות אותה בקלות. על עיקרון זה פיתחתי מד לחות/טמפרטורה במיוחד למדגרה זאת שיפתור את בעיית מדידת הלחות היחסית, ויאפשר תנאים אידיאליים להדגרה. לדעתי, אין צורך ואפילו לא רצוי להשתמש בבקרת לחות אוטומטית מפני שזה משנה את התהליך הטבעי.

במקרים מסוימים ניתן לבדוק אם הלחות מתאימה ע"י שקילת הביצה; איבוד משקל הביצה לכל משך ההדגרה צריך להיות כ 15% ( ±2) - מומלץ מאוד בתוכים יקרים. בהתאם לכך צריך לעלות או להוריד את הלחות. לדוגמה, ביצה במשקל 50 גרם – משך ההדגרה 26 יום

איבוד משקל רצוי:
50 X 15% = 7.5 גרם
50 X 12% = 6 גרם

איבוד המשקל למשך ההדגרה 6-7.5 גרם
איבוד משקל במשך
1 יום: 0.23-0.29 גרם
2 ימים: 0.46-0.58 גרם

ניתן לשקול את הביצה כל יום ולבדוק את איבוד המשקל: אם איבוד המשקל עולה על הדרוש, יש לעלות את הלחות. אם איבוד המשקל נמוך מדי, יש להוריד את הלחות. לחות נמוכה מדי תגרום לייבוש הביצים.

מגדל שמעונין להשתמש במדגרה צריך לדעת גם כי טמפרטורת החדר בו נמצאת המדגרה צריכה להיות בין 18 – 26 מעלות צלסיוס. כמו כן לא מומלץ להדגיר את הביצים מיום הטלתן. יש להמתין 24 שעות בערך לפני התחלת ההדגרה, מפני שהביצה סופגת גזים מהאם הדוגרת, והם צריכים להתנדף כדי לא לפגוע בעובר. בנוסף לא מומלץ להדגיר ביצים ממקורות שונים כדי למנוע הבאת חיידקים.

לסיכום, תכנונה הייחודי של המדגרה מחקה את תהליך הדגירה הטבעי, והוא מאפשר לקבל תוצאות ריבוי טובות יותר. חיקוי הגורמים הטבעיים כמו חום, לחות וגלגול הביצים משתלבים יחד בעיצוב יפה, נוח וקל לשימוש ולאחזקה. כל אלה יוצרים מדגרה יעילה ומתאימה לכל מגדל, הרותמת את תהליך הדגירה הטבעי להצלחת ההדגרה ולגוזלים רבים.